ליל הסדר הוא הלילה שבו נפתחים שערי השמיים והקב"ה נושא אותנו על כנפי נשרים׳, עד שכל אחד ואחת יכולים לגעת בכוכבים.
בלילה קצר זה נדחסים כל תהליכי השחרור, ההתעלות וההתקדמות של חיינו. לכל מילה בהגדה ולכל הלכה, מנהג ומאכל יש משמעות קיומית, רוחנית, נפשית ומעשית אדירה.
חוסר היכולת שלנו להשתחרר מהמוגבלות, מהחולשות ומההסתכלות הצרה שלנו – זוהי נשמת אפה של התרבות המצרית. בכל רגע מחיינו אנו צריכים לחיות מחדש את יציאת מצרים, להתמודד עם משברים, לצלוח אתגרים, לשחרר את עצמנו מן החולשות, ההרגלים והמוסכמות ולתת לאור החירות להאיר בתוכנו. כל התגברות על מכשול היא ׳יציאת מצרים׳ קטנה. כל התעלות והתעצמות היא ׳קריעת ים סוף׳.
בספר מבאר הרב חגי לונדין כיצד המילים הקדושות הללו, שנכתבו לפני אלפי שנים, גונזות בתוכן מסרים שמתאימים לנפש האיש והאישה החיים בתרבות ימינו.
