שפתו של התלמוד, על פי קריאתו הייחודית של הרב דוב ברקוביץ, היא שפה קיומית מובהקת; בלבו של כל דף גמרא, מבעד לדיון ההלכתי, מאחורי המחלוקות, הדרשות והסברות ניצבת עמדה ערכית בעלת משמעות ישירה לחיינו אנו. כך, פירוט אבות הנזיקין במסכת בבא קמא רומז לשורשי האלימות בנפש האדם, משנת "שנים אחזין" במסכת בבא מציעא חותרת להמיר את יצר הרכושנות בשאיפה לשותפות, וסוגיית היזק ראייה במסכת בבא בתרא טומנת בחובה את הסוד לשכנות טובה. הדף הקיומי מלווה את מחזור הדף היומי, תוך שהוא חושף את היסודות הרוחניים, המוסריים והאמוניים העומדים בלב סוגיות התלמוד. באמצעות ניתוח עומק של מבנה הסוגיות, טענותיהן ומושגיהן, מגלה המחבר את המשמעות הערכית הטמונה בהן, והופך את התלמוד, באמת ובתמים, לתורת חיים
